עניינו של פסק הדין שבפני הוא הכרעה בתביעה של אשה כנגד בעלה לשעבר, בכותרתה "נזקי גוף, תקיפת בן זוג, תקיפה מינית". סכום התביעה כהגדרתו בכותרת 1,200,000 ש"ח.
הרקע ותמצית טענות הצדדים
1. התובעת והנתבע שניהם משתייכים לזרם החרדי, נישאו ב- 1984. מנישואי הצדדים נולדו להם ארבעה ילדים, כולם בגירים.
2. לטענת התובעת, הנתבע הואשם והורשע בפלילים עקב התעללות בילדיו ואף נדון ל- 18 חודשי מאסר, מהם 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל בעבודות שרות, והשאר מאסר על תנאי ל- 3 שנים.
3. בתביעה הנוכחית טענה התובעת כי יחסו של הנתבע כלפיה היה "
רחוק מרחק שנות אור" מהיחס הנדרש מצד בן זוג כלפי בת זוגו, והתאפיין מצדו של הנתבע בהשפלה, זלזול ורמיסת כבודה. עוד הוסיפה התובעת כי כאשר ביקשה להתגרש מן הנתבע עקב כך, אמה ומשפחתה הביעו התנגדותם הנחרצת וניתקו עמה את הקשר לחלוטין, וכך מצאה את עצמה "
בודדה לחלוטין בעולם, ללא כל ידידה או קרובת משפחה ונאלצה להתמודד עם הטרור המתרחש בין ארבע קירות ביתה".
4. לטענת התובעת המגע המיני עם הנתבע נעשה בניגוד לרצונה, כאשר הנתבע כפה עצמו עליה, משמש לעיתים אף בכח ומתעלם ממחאותיה. הנתבע השתמש כלפיה באלימות מינית, וכאשר ביקשה ממנו שינהג כלפיה ברגש וברוך הוא היה מסרב לה והיה אומר כי אינו יודע מהו רגש.
5. התובעת ציטטה בתביעתה מתוך יומנה בו תיארה תמונת אונס שארעה בשבת, וכך גם שחזרה בתביעתה מקרה אחר בו אנס אותה הנתבע. לטענתה, היא נאלצה לקיים עם הנתבע מין אוראלי.
6. עוד תיארה התובעת בכתב תביעתה מקרים בהם קיבלה מן הנתבע "מכות רצח", פעם אחת כאשר ניסתה להגן על הבן שמואל שהוכנס על ידי הנתבע כעונש לחדר חשוך, וכן כי הנתבע צרח באופן תדיר צרחות בלתי פוסקות, ודרישתו המשפילה כי תלך מספר מטרים מאחוריו כל פעם שהלכו יחד ברחוב.
7. התובעת טענה גם כי הנתבע הפעיל כלפיה אלימות מילולית, שלל את האוטונומיה שלה, דאג להרחיק אותה מבני משפחתה, ממכרים וחברים, דרש כי תעשה קרחת אף שהדבר לא היה נדרש ומקובל במגזר אליו השתייכו הצדדים. עוד טענה התובעת, כי הנתבע נהג כלפיה בטרור כלכלי כאשר לא איפשר לה כל גישה עצמאית למקורות כלכליים ואילץ אותה להיות תלויה בו עבור כל הוצאה, גם הקטנה ביותר.
8. לטענת התובעת, כתוצאה מן ההתעללויות היא הגיבה באכילת יתר, ועקב כך עלתה מאד במשקל, וגם גורם זה היווה "
כר נוסף להשפלה ופגיעה מצד בן זוגה כלפיה".
9. רק לאחר הפרידה מהנתבע החלה התובעת בטיפול נפשי, והיא משתקמת באופן שגרם לה לגייס כוחות להגשת התביעה.
10. עוד טענה התובעת, כי יש לראות את מעשיו של הנתבע כלפיה בגדר אונס, מעשה סדום ותקיפת בן זוג, כהגדרתם בחוק העונשין, באופן המהווה פגיעה בזכותה לשלמות ואוטונומיה על גופה. כן טענה כי יש במעשיו של הנתבע כלפיה משום עוולה מכח עוולת הרשלנות, בכך שהוא הפר הפרה בוטה ונחרצת של חובת הזהירות המוטלת עליו כבן זוגה, ו/או כהפרה של חובה חקוקה, על פי פקודת הנזיקין.
11. בנסיבות אלה תבעה איפוא התובעת פיצויים בגין פגיעה ברגשות, וכן פיצויים מוגברים עקב הנסיבות המיוחדות, ופיצויים בגין הכאב הפיזי שנגרם לה וכן פיצויים מיוחדים, פיצויים עונשיים, שכן לטענתה, שימוש בתרופה זו ייעשה לתכלית הראויה, ובסך הכל הפיצויים שנתבעו הועמדו על סך 1,200,000 ש"ח.
12. מנגד טען הנתבע כי תביעתה התיישנה, וזאת "
לא יאוחר מיום 14.10.06 וזאת בשל כי מאותו יום ואילך 7 שנים, לפני כן ניתן צו שמנע את כניסתו של הנתבע לדירת הצדדים ואין חולק כי הוא עמד בצו זה".
13. הנתבע כפר בכל טענותיה של התובעת בתביעתה. לטענתו אין זו הפעם הראשונה שהתובעת מנסה בטענות אונס להוציא ממנו את רכושו.
14. הנתבע הוסיף וכפר בכל סעיף מסעיפי התביעה.
הרקע הדיוני
15. אציין כי כל ענייני המשפחה שבמסגרתה התקיים דיון זה התנהלו בפני מותב אחר. התביעות נותבו אלי וביום 20.1.2010 קבעתי את התיק לדיון בפני.
16. ביום 7.3.2010 ניתנה על ידי החלטה בבקשה לדחיה על הסף שהגיש הנתבע, לדחות את תובענתה של התובעת עקב התיישנות. דחיתי את הבקשה, ובהחלטתי פירטתי כי המועד להיווצרות עילת התביעה לצורך מנין ההתיישנות הוא מועד קיומו של כח תביעה קונקרטי בידו של התובע, ואולם מרוץ ההתיישנות מתחיל כאשר התגבשו בידי התובע התנאים המאפשרים לו להגיש את תביעתו ולזכות בסעד המבוקש. הוספתי בהחלטתי כי יש מקרים בהם עילת התביעה לא תתיישן על אף חלוף הזמן, ומחמת עילה המעכבת את מנין המועדים, והסיבות לכך מנויות בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958, ובסעיף 89 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).